אנשים רבים שמתמודדים עם פוסט טראומה מורכבת מפתחים במהלך חייהם הרגלים, שעם הזמן הופכים להתמכרויות שקשה מאוד להפסיק אותן. זה יכול להיות אלכוהול, סמים, אוכל, קניות, מין, מסכים, שליטה ואפילו התמכרות לאנשים. הם יודעים שזה פוגע בהם, אבל זו גם הנחמה היחידה שמרגיעה לרגע את הסערה הפנימית. אם אתם מתמודדים עם התמכרות מכל סוג, במקום לשפוט ולכעוס על עצמכם, חשוב להבין- ההתמכרות היא מנגנון הישרדותי ההתמכרות לא מראה על חולשה, היא רק מספרת שיש בתוככם כאב גדול מאוד והנפש שלכם עשתה כל מה שביכלתה כדי להמשיך לשרוד למה טראומה מורכבת יוצרת קרקע פוריה להתמכרויות? במקרים רבים מתמודדי פוסט טראומה מורכבת גדלו בסביבה שבה היה הרבה כאב, אך הוא לא קיבל מספיק מקום לכן נוצר צורך להדחיק, להסתגל, “להתנהג יפה”. מערכת העצבים לומדת לחיות במצב מתמיד של מתח או קיפאון, בלי יכולת לווסת רגשות קשים. כשהאדם מוצף בזיכרונות, כשהתסמינים נהיים קשים, או במקרים בהם המתמודד חש בדידות או תחושת ריקנות, ההתמכרות נכנסת לתמונה כסם הרגעה זמני. האדם יחפש מפלט מהכאב, והמפלט יכול לבוא בצורה של אוכל/ סם/ אלכוהול/ מיניות מופרזת/ מיסוך בכל דרך אחרת האדם יחפש ויסות לתחושות הקשות שחיות בתוכו, ואמנם, יכול להיות שהוא יחווה ויסות רגעי. והדגש הוא על הקלה רגעית . חשוב להבין שההתמכרות נותנת אשליה של שליטה, ניתוק, או רגע של “שקט”. ההתמכרות הרגשית- הצד הפחות מדובר לא כל התמכרות נראית מבחוץ. יש התמכרויות לדרמה, לריצוי, לחרדה, לאהבה נואשת או למחשבות יתר. הן פועלות באותה דרך נוירולוגית כמו כל סם אחר ומשמרות את המעגל של כאב, הקלה רגעית, אשמה, וחזרה לקושי. כשאנחנו חווים משהו שנותן לנו סיפוק- אוכל, מין, אהבה, סיגריה, הודעה בטלפון, משחק בפלאפון או במחשב- המוח מפריש דופמין, ונותן לנו תחושת רוגע, חיות או שמחה. הדופמין הוא הורמון שמספק תחושת תקווה רגעית הוא אחראי בעיקר על מערכת התגמול והחיזוק. הדופמין משחק תפקיד מרכזי בתחושות ההנאה והסיפוק ומניע אותנו לחזור על פעולות שגרמו לתחושות אלו (והנה, כך נולדת התמכרות) אצל מתמודדי פוסט-טראומה מורכבת מערכת הדופמין עובדת אחרת. מערכת העצבים של המתמודד עברה שנים של חוסר יציבות רגשית, פחד ודריכות. היא נעשתה רגישה יותר לגירויים שמביאים רוגע מיידי, וקהה יותר כלפי סיפוק יציב ועמוק. במילים אחרות- מה שמביא “בום” רגעי של הקלה- כמו עוגה, סם, סיגריה, או אפילו הודעה מאדם מסוים- גורם למוח להציף דופמין, ואז לאבד אותו במהירות. כך נוצר המעגל ההתמכרותי: כאב או ריק רגשי דופמין מהיר (דרך חומר, פעולה או אדם) הקלה רגעית נפילה רגשית חזקה יותר/ בושה/ אשמה צורך בעוד “מנת דופמין” כדי לא להרגיש את הכאב וזה לא רק כימי, זה לגמרי גם רגשי מאחר וכל פיק של דופמין הוא גם רגע שבו האדם מרגיש חי, אחרי שנים שבהן הגוף היה כבוי או מוצף. הדופמין מכיל בתוכו תחושות של תקווה, של חיות, ולכן המתמודד עשוי להרגיש תחת ההשפעה תחושה של “הנה אני קיים”, וזה מסביר למה כל ניסיון “להפסיק” מרגיש כאילו מוות קטן מתרחש בפנים (עולות שאלות כגון- מי אני ללא הסם/ההרגל?) ריפוי - לא דרך גמילה, אלא דרך חמלה מגיעים אלי לקליניקה לא מעט אנשים שבאים לעבוד על "התמכרות". אצלי, הדרך לריפוי לא מתחילה בגמילה מההתמכרות אלא בהקשבה למה שהיא מנסה לכסות . כשהאדם לומד לזהות את הרגשות העמוקים (פחד, כאב, בדידות, בושה, חוסר ערך וכו') ומתחיל לתת להם מקום בטוח והכרה, ההתמכרות מאבדת את כוחה. העבודה הטיפולית מתמקדת בהעלאת הערך העצמי, ויסות, חיבור לגוף, בניית ביטחון וקשרים בטוחים, ולא בשיפוט או בהכרח “להיגמל" כשהאדם לומד לחיות בשלום עם מה שמתחולל בתוכו, לתת מקום לרגשות שפחות נעים להרגיש, הוא פחות צריך לברוח/ למסך את הכאב לסיום ההתמכרות היא לא הבעיה, היא סימפטום של כאב שלא קיבל עד היום תיקוף/ מקום. מוזמנים לעבור איתי תהליך רגשי שבסופו תוכלו לשחרר את ההתמכרות.

מצב פסיכוטי הוא מצב שבו האדם מאבד באופן זמני את היכולת להבחין בין מציאות פנימית למציאות חיצונית. העולם הפנימי- מחשבות, רגשות, פחדים או זיכרונות הופכים בעיני האדם למציאות חיה ואמיתית לגמרי. במהלך התקף פסיכוטי האדם עלול לשמוע קולות שאף אחד אחר לא שומע (הלוצינציות), להאמין ברעיונות או תפיסות שאין להם בסיס במציאות (דלוזיות) או לפרש מצבים יומיומיים כאיומים אישיים או מסרים נסתרים שמכוונים אליו. המערכות במוח שאחראיות על שיפוט מציאות, תפיסה חושית והבנה לוגית משתבשות כך שהאדם באמת מאמין במה שהוא חווה. המוח מאבד זמנית את היכולת לעבד מידע בצורה יציבה. החוויה הזו יכולה להיות מבלבלת ומפחידה מאוד גם עבור המתמודד וגם עבור הסביבה. אצל המתמודד החוויה עשויה להיות מלווה בחרדה, בלבול, חוסר שינה או התפרצות רגשית חזקה המוח מאבד זמנית את היכולת להצליב מידע ולוודא מה אמיתי ומה לא אדם במצב פסיכוטי לא מודע למעשיו! אנשים מסביב שואלים- “למה הוא מתנהג ככה? או- איך היא פגעה בי ככה? חשוב להבין שכשאדם נמצא בהתקף פסיכוטי, הוא לא בוחר להתנתק מהמציאות. זו לא החלטה רציונלית, אלא קריסה רגעית של מערכות במוח שאחראיות על הבחנה בין דמיון למציאות בזמן התקף פסיכוטי, יש שיבוש בפעילות של אזורים במוח שאחראים על שיפוט מציאות ותובנה עצמית (בעיקר באונה הפרונטלית ובמערכת הלימבית). האדם מאמין באמת למה שהוא חווה. אם הוא שומע קול שאומר לו משהו- הוא חווה את זה כעובדה. לכן, אין לו גישה למודעות שמדובר בהתקף/שהוא נמצא בהתקף הגורמים להתקף פסיכוטי- עומס רגשי, מתח נפשי או טראומה קשה בעבר/בהווה חוסר שינה, שימוש בסמים או בתרופות פסיכיאטריות מה מרגיש אדם בזמן פסיכוזה? חרדה עצומה, בלבול, פחד מהעולם ומהגוף שלו, ולעיתים גם תחושת שליחות או איום קיצוני. הוא מנסה לשרוד מציאות פנימית שמרגישה מסוכנת (בהתקפים שנוצרים ממצב של מאניה התסמינים יראו קצת אחרת) למה חשוב להבין את זה? כי אדם בהתקף פסיכוטי לא אחראי במודע למעשיו. הוא לא בוחר לשבור, לצעוק, לפגוע או להתרחק- הוא נאבק במציאות מעוותת שבתוכו. איך הסביבה יכולה לעזור? הדבר הראשון- חמלה . האדם שמולכם לא נגדכם. גם אם הוא פוגע בכם, הוא לא מודע למעשיו וזה לא מכוון לא להתעמת עם “מה אמיתי ומה לא” לשמור על ביטחון שלו ושל הסובבים, במידת האפשר לגשת לעזרה מקצועית מיידית. אם האדם מסוכן לעצמו או לסביבה , לצערי מאשפזים בכפיה. לסיכום- אדם הקרוב אליכם עובר התקף פסיכוטי? הסתכלו עליו בעין חומלת- הוא סובל ועוד ישלם מחירים בעתיד על ההתנהגות שלו. נסו לא לשפוט אותו, לא להתרחק ממנו. או לפחות- כשההתקף יעבור, אל תנתקו קשר, כי עבורו זו חווית נטישה, וזה כואב מאוד