למה אנחנו סובלים כל כך הרבה? האדם בהקבלה לטבע
אם נסתכל על הטבע נראה שהכל בו מסונכרן. יש מעגליות שעל פיה הטבע פועל.
מתחולל איזון טבעי, שקורה בפשטות וללא מאמץ.
יש עונות בשנה, ובכל עונה מתרחשים תהליכים שונים.
יש עונות רבייה, יש עונות המלטה, עונת נדידת ציפורים ועונת שהייה במקום אחד (וזה מסונכרן עם עונות השנה)
תחשבו רגע על עץ, ממשפחת הנשירים (אלו שנושרים בסתיו)
באביב הוא מתמלא בעלים חדשים. אח"כ יוצאים הפרחים ואז, בקיץ נותן פרי.
וגם הפירות, לא יוצאים ביום אחד, ולא מבשילים כולם יחד.
אחרי שלב הפירות, לאט לאט העץ מתחיל להשיל שוב את העלים.
אז יש לו תקופה שהוא בשיא ויש תקופה שהוא בקפאון מוחלט- מבחוץ נראה חסר תנועה ואפילו מת.
אבל הוא לא מת, הוא בהשהייה, הוא נח, אוסף כוחות לפעילות הענפה שלו בהמשך.
אנחנו, בני האדם, אותו דבר- לפעמים אנחנו בשיא העשייה, ואפילו קוטפים פירות,
ולעתים אנחנו מתכנסים פנימה, קצת קמלים, קצת מיובשים, קצת קפואים
איפה מתחילה הבעיה?
אנחנו, בניגוד לעץ, מתווכחים עם המציאות. לא מוכנים לקבל את הדברים כפשוטם.
כשאנחנו בטוב, אף אחד לא מתלונן. (בדרך כלל, הטוב עובר לידנו. רוב בני האדם לא ממש שמים לב כשטוב להם)
אבל כשיש קצת נסיגה, כשאנחנו לא במיטבנו, מה אנחנו עושים?
אנחנו שולפים את התותחים הכבדים שלנו נגד עצמנו (ביקורת, שיפוט, חוסר אהבה עצמית)
ופשוט לא מוכנים לקבל את זה שאנחנו במצב הזה.
לא מקבלים את עצמנו במצב של חולשה.
המלחמה שלנו בתהליכים הטבעיים שקורים, היא זו שגורמת לנו לסבל.
העץ לא סובל כשהוא עומד כל החורף ערום, נטול עלים.
הוא לא סובל כי הוא לא מפרש את המצב.
הפרשנות שלנו גורמת לסבל!
הים יכול ללמד אותנו המון-
אם תסתכלו על הגלים, תראו שבאופן טבעי התנועה שלהם היא עלייה עוצמתית לכיוון החוף, ואז נסיגה חריפה אחורה.
ראיתם פעם גל שמתבאס על עצמו כשהוא בנסיגה?
אז למה אנחנו כ"כ קשים עם עצמנו כשאנחנו לא במיטבנו? כשאנחנו בנסיגה ולא בעליה?
הרי, גם בטבע אי אפשר לעלות כל הזמן! מה שעולה, חייב לרדת..
אין דבר סטטי בעולם, הכל משתנה כל הזמן,
וככה גם אנחנו. אנחנו חלק מהטבע, זה לא אמור להיות שונה.
נוכל להיות מאושרים יותר, שנסכים לקבל את עצמנו בכל מצב.
זו לא חוכמה לאהוב את עצמי רק שאני מצליחה, או חווה הישגים.
החוכמה היא לאהוב אותי בכל מצב, גם בחולשה, גם בכאב, בפחד..
תזכרו, שכמעט תמיד, הסבל שלנו נגרם מהפרשנות על המצב. ולא מהמצב עצמו.
אז פעם הבאה שאתם מתכוונים לתת לעצמכם בראש כשאתם נחלשים, לכו תסתכלו על העץ בסתיו ובחורף, ועל הגלים בים.
תבינו, שכל ירידה היא לצורך עליה, וכדי לא להכאיב לעצמנו, תמיד עדיף להתמסר לעצמנו ולא להתנגד.









