"צריך", "חייב", "מוכרח"- מה לאלו ולתסכול, זעם ואי שביעות רצון?
מחדר הטיפולים-
משתפת באישורה של ל'',
בעיקר כי זה קורה לכולנו, וכולם יכולים ללמוד מהמקרה שלה.
אימון רגשי בזום.
אישה בת 43.
3 ילדים, עובדת במשרה מלאה.
מספרת:
"מהרגע שאני מגיעה הביתה מהעבודה אני מרגישה תסכול, שלעתים מגיע ממש להתפרצויות זעם, הכל מעצבן אותי ובעצם,
אני לא נהנית מהילדים, לא מבעלי, ובגדול- כבר לא נהנית מהחיים"
ביקשתי , שתתן לי דוגמה מהיומיום.
(ובכוונה מדגישה מילים שהיא השתמשה בהן)
סיפרה, שבעלה עובד מהבית .
היא יוצאת מוקדם בבוקר לעבוד, חוזרת בארבע וחצי,
מחרפן אותה לחזור הביתה ולמצוא כוסות קפה על השולחן במטבח,פירורים על השולחן
המדיח מלא עוד מאתמול, והוא אכל את האוכל שהיא בישלה אתמול, ולא השאיר לילדים.
בית לא אמור להתנהל ככה!
ילדים לא צריכים לחזור לבית הפוך וללא ארוחה חמה
אם הוא עובד מהבית ברור שהוא חייב להשאיר מטבח נקי
זה לא נורמלי שאני חוזרת אחרי יום עבודה וצריכה לנקות אחריו!
כלום לא הולך כפי שצריך להיות וזה גורם לי לעצבנות ולתסכול"
הסברתי לה שזה לופ כזה, שהרבה א.נשים מסתובבים בתוכו, אבל יש דרך לצאת מזה.
כולנו מסתובבים עם ערימות של- "צריך"
"אמור להיות" "חייב" "ראוי ש.." "נורמלי"
זה בסדר שצריך לצחצח את השיניים לפני שהולכים לישון, כי זה מייטיב איתנו.
זה מפסיק להיות בסדר, כשזה מתחיל לנהל אותנו!
כשה "צריך" נהיה יותר חשוב מהכיף, מההנאה, מהזרימה, אז אנחנו מתחילים לסבול.
אנחנו ממש עובדים בשביל ה "צריך" הזה, בשביל להצדיק את קיומו, אנחנו ממש נאבקים,
וזה גוזל מאתנו המון אנרגיה.
וזה גם, באמת, לא כיף, לא לנו ולא לסביבה, שלא מצליחה לרצות אותנו, כי אין גבול ל"צריך" ו"הנורמלי"
ובעיקר, ובגלל זה היא הגיעה אלי-
גורר תחושות לא נעימות, פיזיות ונפשיות
שאלתי אותה-
מי קבע שבית צריך להיות מסודר??
(הרי אני גדלתי בבית מבולגן, בו המוטו של אמי היה- "זה בית מגורים, לא בית מרקחת", ואצלי זה הנורמלי)
אז…
אולי, אפשר אחרת?
הצעתי לה להתבונן פנימה לתוכה כל פעם שעולה לה צריך כזה, ולבדוק האם זה באמת חשוב.
או, אולי כדאי לשחרר את זה
אולי-
זה לא כ"כ נורא שהבית מבולגן, אם האמא מחייכת ומשחקת/ מבלה עם הילדים?
אולי-
הפירורים על השולחן לא חשובים כמו מצב רוח טוב וזמן איכות עם המשפחה???
כשאנחנו משתחררים מאלפי ה"צריכים" הקטנים האלו,
אנו נהיים חופשיים
וכשאנחנו חופשיים , זה אושר בעיני.
ומי שמרגיש שלא יכול להשתחרר, ניתן להחליף את ה"צריך" הישן ב"צריך" שיועיל יותר.
לדוגמה-
במקום- "בית צריך להיות מסודר כשהילדים באים"-
להחליף ל- "צריך לבלות עם הילדים כל יום, לפי צרכיהם…"
שלחתי אותה לשבוע של בדיקה/התבוננות פנימית-
כל פעם שעולה תסכול, מסתתר איזה צריך קטן מאחוריו… חפשי אותו.
ואז תראי מה מההרגלים הישנים כדאי לשמר ומה אפשר לשחרר.
מוזמנים לנסות גם.









