פחד ודרכי התמודדות
אני כפוסטראומטית שומעת פחד..
ישר בא לי לברוח!
אבל...
נסיון של שנים לימד אותי שמפחד לא בורחים,
עם פחד מתמודדים.
הפחד מדומה אצלי למפלצת,
שאם נברח ממנה, היא תחכה לנו בסיבוב,
וכל פעם אימתנית יותר.
עם כל סיבוב המפלצת תגדל עוד ראש🤷♂
אז אם לא נתמודד מול המפלצת, היא לא תרפה.
פחד, בבסיסו- דבר טוב 😇
הפחד שומר/ מזהיר אותנו מסכנות
הפחד מתריע כשסיטואציה לא טבעית קורית.
הפחד, כשהוא מאוזן, הוא לטובתנו.
אבל מה קורה, שהפחד משתק אותנו?
או, כשהפחד ממושך והופך לחרדה?
החרדה מפעילה את המערכת הסימפטתית בגוף, מערכת הדחק.
הדם נזרק בבת אחת מהאברים הפנימים אל הגפיים, כדי שנוכל לברוח או להגיב/ לתקוף. (או לקפוא🥺)
הפנים נהיות חיוורות
המוח מטושטש ולא יכול לחשוב בהיר
הדופק מואץ מאוד
זיעה קרה ומסריחה מכסה את הגוף
ובגדול- זהו מצב לא בריא לגוף להיות בו לאורך זמן…
אז מה עושים, כשהפחדים מציפים ומאיימים להשתלט על חיינו?
מה עושים כשהפחדים תוקעים אותנו במקום, ומונעים מאתנו להתקדם?
כשהפחדים משתלטים עלינו,
כשהם לוקחים את המושכות על חיינו,
זה זמן טוב להתבונננות.
ולשינוי
אז איך אני מתמודדת עם ערימות של פחדים??
תמיד, אלו הקולות בראש-
את לא תצליחי
זה נועד לכשלון
גדול עליך
מפחיד מידי
זה בשביל אנשים גדולים מהחיים, מה לך ולזה?
המחשבות האלו גורמות לתגובה כימית בגוף.
ממש חרדה, רק מלחשוב את זה.
במקצועי, בין היתר, אני מאמנת.
אני מתאמנת בעצמי, כל יום ויום!
אני לא מאמינה למחשבות שלי!
המחשבות שלי הן לא אני🙏❤
אני בוחרת להכניס את הפחדים לתוך תיק גב דמיוני
ויחד איתם לצאת לדרך.
מה שקורה בפועל,
שרוב הפחדים מתמוססים תוך כדי תנועה.
כי החיים הרבה פחות מפחידים מהסרט שלנו בראש!
וכשאנחנו בתנועה,
ולא עומדים במקום,
לגוף יש את הדרך לרפא את עצמו,
להתיר עוד ועוד קשרים, להמיס פחדים
בתנועה אנחנו מתרחבים, גדלים
הפחד מכווץ
התנועה מרחיבה
אז, יחד עם כל המפלצות מאוכסנות על הגב
אני יוצאת לעולם
בהתחלה המשקל כבד, עם כל צעד הוא משתחרר.
וחווית ההצלחה עולה
ותחושת המסוגלות, והערך העצמי עולה
תחושת השליטה בחיים חשובה מאין כמוה
כי
זה או שאנחנו מתפייסים עם הפחד,
או שהוא מנהל את חיינו.









