כעס הוא לא רגש רע!
כעס הוא לא רגש רע!
בעבודת מודעות- כעס הוא הזמנה לשינוי
רוב בני האדם חושבים שכעס הוא רגש שלילי, ומקשרים אותו לחוויה של איבוד שליטה.
ומתוך כך רובנו לא אוהבים לכעוס, או יותר מדויק- לא אוהבים את עצמנו כשאנחנו כועסים.
ואנחנו גם לא אוהבים להיות ליד אנשים שכועסים.
החברה נוטה לכנות אנשים שנוטים לכעוס כחמומי מוח, חמי מזג, "קצרים", עצבנים.
אני רוצה להציע זווית הסתכלות אחרת על כעס-
בעיניי, כעס הוא הזדמנות להסתכל פנימה וליצור שינוי!
כעס הוא הזדמנות להחזיר את המושכות של חיי לידיים שלי!
למה הכוונה?
כשאני כועסת על מישהו אחר, לרוב אני בעצם כועסת על עצמי- כועסת על זה שאפשרתי שיתנהגו אלי בצורה כזאת,
שלא יכבדו אותי, יקטינו אותי, ידרכו עלי…
במקרים רבים האדם זועם כי הוא כועס על התוצאה של ההתנהגות שלו בעבר.
אם אני כועסת על בן הזוג שלי, או הילד שלי, שהוא מדבר אלי בצורה לא מכבדת,
הכעס העמוק שלי הוא שכנראה אני אפשרתי לו לדבר אלי ככה, פעמים רבות בעבר.
אם נשכיל לראות את זה ככה, ולא לפחד מהכעס, או להתנגד לו, נבין שהכוח והשליטה חוזרים לידיים שלנו.
כל זמן שאנחנו כועסים על מישהו אחר, או מאשימים אותו בכעס שלנו-
בפועל הכוח נשאר בידיים שלו!
כשאנחנו לא נבהלים מהכעס, ועוצרים לבדוק מה יושב מתחתיו, ניתנת לנו הזדמנות לדייק את עצמנו יותר-
לשים גבולות, לכבד את עצמנו יותר, כך שאחרים יוכלו לכבד אותנו ולהתנהג אלינו בהתאם
סיפור מהקליניקה-
מאומנת שלי, הגיעה אלי לפני שנתיים, סובלת מדיכאון
בתקופה הזאת עשתה תהליך אימוני מדהים, שבו היא למדה להתחבר לרצונות שלה,
השילה מעצמה "תחפושת" חברתית שהיא עטתה על עצמה בכל פעם שיצאה מהבית,
תחפושת שנועדה לרצות אחרים, תחפושת כזאת שמוציאה אותה תמיד "בסדר",
כדי שיאהבו אותה יותר, כדי למנוע עימותים.
הרבה מאתנו לובשים תחפושות אלו או אחרות ,אבל המחיר של ללבוש תחפושת יומיומית כזאת הוא כבד מאוד.
כשאין אותנטיות וצרכי הסביבה מוקמו באורח קבע לפני הצרכים שלה עצמה-
היא התחילה להתרחק מעצמה, מצאה את עצמה מוותרת על עצמה בכל כך הרבה תחומים,
דבר שהוביל בסופו של דבר לדיכאון. ולשנאה עצמית.
וככה היא הגיעה אליי. כבויה ולא זוכרת מי היא בכלל.
בתהליך של שנתיים היא עשתה דרך מדהימה!
ככל שהסכימה להסיר את התחפושת, ולהיות היא, הסכימה לראות את מי שהיא מתחת לכל השכבות שהיא שמה עליה,
היא גילתה אישה מדהימה, רבת כישורים..
למדה לאהוב את עצמה, לכבד את עצמה, והיא לא צריכה יותר להיות מושלמת עבור הסביבה..
מדהים היה לראות, שככל שהיא יצאה מהדיכאון, ככל שהתקרבה לעצמה וחשה טוב יותר,
כך מפלס הכעס שלה עלה.
ואז היא נבהלה מזה.
לימדתי אותה לראות ולזהות, שכל פעם שעולה בה זעם פנימי כזה היא כנראה שוב מזייפת.
והיא צריכה לבדוק איפה היא מרצה אחרים ולא נמצאת במקום המדויק לה.
היום היא יודעת לעמוד על שלה,
היא למדה לגייס את הכעס לטובתה, לטובת ההתפתחות האישית שהיא עוברת,
הפכה את הכעס לכלי שבעזרתו היא מתקרבת עוד יותר אל הרצונות והצרכים האמיתיים שלה.
ככל שהיא מדויקת לעצמה, מפלס הכעס יורד בהתאמה.
לכן- כעס הוא לא רגש רע, אלא הזמנה לשינוי.
וזה רק ענין של עבודת מודעות









